פסק-דין בתיק ת"א 363/96

1.         התובעת ילידת 11.9.52, פועלת אריזה במפעל התרופות "דקסון" שבאור עקיבא, נ + 3, תושבת טירת הכרמל.

2.         התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 10.10.95 שהצריכה 15 ימי אשפוז ובגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה זו, זכאית היא לקבל פיצויים מאת הנתבעים.

3.         תעודת חדר המיון מראה כי התובעת התלוננה על חבלה בצוואר ובכתף ימין. בבדיקה נמצא רגישות ניכרת בעת מישוש עמוד השדרה המותני. בכתף הימנית נמצא שפשוף אודם והגבלה קלה בתנועות. הבדיקה הנוירולוגית היתה תקינה. היא אושפזה להשגחה במחלקה האורטופדית. התלוננה על כאבי ראש ונבדקה ע"י ניורוכירורג. בדיקת סי.טי. מוח הייתה תקינה. בצילום עמוד השדרה המותני נראה שבר עם דחיסה קלה בחוליה L-2. לאחר ארבעה ימי אשפוז הושמה חגורת תמיכה 3 נקודות והתובעת החלה ללכת בעזרת החגורה וביום 24.10.95 שוחררה לביתה עם המלצות לרדת מן המיטה עם החגורה בלבד; לשבת ישיבה גבוהה, וכן נקבעה חופשת מחלה למשך חודש וחצי.

4.         התאונה ארעה בעת שהתובעת היתה בדרכה מביתה שבטירת הכרמל לעבודתה במפעל שבאור עקיבא. זאת היא תאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בה בתור שכזו. בעקבות זה נקבעה לתובעת נכות על פי דין המחייבת לצורך התביעה דנן, כדלקמן: 5% נכות בגלל שבר בחולייה L-1 וכן 5% נכות בגלל שבר בחוליה L-2. סה"כ נכות רפואית בשיעור של 9.75% ולאחר הפעלת תקנה 15 במחציתה הועמדה הנכות היציבה על 14.62% החל מיום 1.1.97.

5.         מאז התאונה לא חזרה התובעת לעבודה. לטענתה אין היא מסוגלת לעבוד. תנועות הכתף, לטענתה, מוגבלות. היא סובלת קשות מבחינה נפשית. מבקרת לפי הצורך אצל רופאה פסיכיאטרית בסניף קופ"ח בטירת הכרמל או במרפאה לבריאות הנפש שליד בית החולים בטירת הכרמל. נזקקת לתרופות פסיכיאטריות. סובלת מדכאונות ומתקשה לישון.

            מצבה, לטענתה, מצדיק את אי שובה לעבודה. היא יושבת רוב הזמן בבית וגם אינה מסוגלת בגלל מצבה, לטענתה, לעבוד בעבודות משק הבית, אם בבישול או בניקיון וכדומה.

6.         תלושי השכר של התובעת מראים כי ביולי 95' השתכרה - 3,581.70 ש"ח. באוגוסט - 2,613.92 ש"ח, בספטמבר 95' - 2,748.22 ש"ח.  כיום, לו היתה ממשיכה לעבוד במפעל האמור כפועלת באריזה, היתה עשויה להשתכר כדי 4,400 ש"ח נטו לחודש (ראה עדותה של הגב' אפרת וייס, מנהלת משאבי אנוש במפעל "דקסון").

7.         התובעת טענה להחמרה במצבה המצדיקה הבאת ראיות לסתור. לא שוכנעתי שהדבר מוצדק במקרה דנן. ניתנו החלטות בקשר לכך ע"י כב' ס. הנשיא השופט פיזם שדן בתיק לפני.  החלטותיו מקובלות עלי ולפיכך הנכות הרפואית המחייבת היא זו שקבעו רופאי המוסד לביטוח לאומי.

8.         באשר לנכות התיפקודית - זו אכן גבוהה במקרה דנן, מן הנכות הרפואית. כזכור, מדובר בפועלת. הנכות היא נכות אורטופדית בגלל שבר בחוליות הגב. השבר אמנם התרפא, וסעיף 37(8) למבחנים מגדיר אותו כשבר "בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של העמוד השדרה בקרבת החוליה הזו", אך בכל זאת השתכנעתי כי לפגימה בגבה של התובעת עקב התאונה יש השפעה על כושר עבודתה כפועלת בייצור ו/או באריזה, העולה על שיעור הנכות הרפואית.

9.         אני מעריך כי הנכות התיפקודית עולה כדי 20 אחוזים. לא שוכנעתי שהנכות הצדיקה הפסקת עבודתה של התובעת בשירות "דקסון". גם במצב הנוכחי יכולה התובעת לעבוד, אם כי באופן חלקי או בהיקף משרה קטן יותר, מאשר במצבה אלמלא נפגעה בתאונה.  מצבה יוצר גם הגבלה מסויימת באשר לעבודות משק הבית.

            במסקנותי לגבי מצבה של התובעת, הושפעתי גם מהערכתי באשר לאמינותה המוגבלת של התובעת, בעדותה. לא השתכנעתי שפיטוריה מעבודתה במפעל, נבעו מפגיעתה בתאונה. התובעת לא הצליחה לסתור את סיבת הפיטורים, כרשום במכתבו של המפעל מיום 11.8.96 (נ/2) בו נרשם כי הפיטורים הם "עקב סגירת מפעל דקסון בטירת הכרמל".

10.        לאור כל האמור, אעריך את נזקיה של התובעת, כדלקמן:

א.         נזק בלתי ממוני -                                               24,900   ש"ח

ב.         הפסד השתכרות בעבר (משך 121 חודשים)           -           140,000 ש"ח    

ג.          הפסד השתכרות בעתיד -                                    120,560 ש"ח

ד.         עזרה בעבר ובעתיד -                                          50,000   ש"ח

                                                            ס ה " כ:           335,460 ש"ח                

11.        יש לנכות את התגמולים שקיבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי, העולים כדי  72,000 ש"ח, להיום. כמו כן קיבלה התובעת מאת הנתבעת 3 תשלומים תכופים: 1,800 ש"ח סמוך ליום 29.4.96; 5,000 ש"ח סמוך ליום 3.6.96, וכן 5,643 סמוך ליום 15.7.97 (ראה נ/10). גם סכומים אלה, משוערכים להיום, יש לנכות מן הפיצויים המגיעים לתובעת (תוך עיקור אותו חלק מהם המתייחס לשכר טרחת עו"ד ולמע"מ).

12.        הנתבעים מחוייבים לשלם לתובעת את היתרה, בצירוף הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ לפי 13 אחוז מן הסכום המגיע לתובעת על פי הנ"ל.